ג'ני בארסט, צילום


בתערוכה שלושה צילומים שנעשו בחדר המתים של צ'ילאבינסק, רוסיה. ביניהם  בוז'קו, איש כחוש ומעונה שבין הקעקועים הסמליים שעל גופו גופו – איש ואישה כבולים בשלשלאות, קורי עכביש המבטאים מלכודת שאין ממנה מנוס, ועל עפעפיו מקועקעת הכתובת "אל תעירו". 
המוות שהוא טאבו ובזות, מעורר חרדה ודחיה, אך מציע התמודדות המאפשרת לאדם לחיות חיים מלאים ואותנטיים. בחיבורו "הוויה וזמן" מציע הפילוסוף היידיגר את הקשר בין ההוויה למוות ולאַיִן במובנם הפוזיטיבי. הוא מציע שההתקרבות למוות היא מהות ההוויה האנושית.
אי אפשר שלא להשוות תצלומים אלו ליצירה שיעור אנטומיה של ד"ר טולפ, של רמברנדט . יצירתו של רמברנדט מתעדת לימוד ומחקר, שלהם השפעה מכרעת בהרחבת הידע האנטומי של גוף האדם, בעוד שאצל בארסט – הגויה הבודדת, מציעה הרהור אקזיסטנציאליסטי - האדם בודד בלידתו ובמותו.
השפעה מכרעת בבחירת נושאי צילומיה של בארסט, טמונה בדמויות ובאירועים דרמתיים שליוו את חייה. ניכרת השפעתו המעצבת של סבה  הרופא, אותה גידל כאב.
עבודותיה מעלות שאלות קיומיות כגון מקומה של הנפש, אם בכלל יש כזאת? מה בין חרדת המוות ולחרדת הנטישה? חוסר בדמות האב וכמיהה למפגש עימו בהיעדרותו המוחלט כמת, והאפשרות ללידה מחדש.
http://www.jenniebarst-art.com/
j_barst@yahoo.com