Three Kisses,
טריפטיך. שלושה בדים המציגים שכפול של אישה בגודל טבעי, לבושה חליפת ויניל שחורה, ידיה
מתוחות מעלה וקשורות בתנוחת Bdsm
(=סאדו-מאזוכיזם). שלושת הדימויים הנשיים כשלושה איקסים גדולים, שהם סימן מוכר לשלוש
נשיקות בסופו של מכתב המסיים קשר מזוכיסטי. מבט מרחוק יוצר תחושה של שליטה ריאליסטית.
מקרוב - טקסטורות עשירות, קוי דיו בציפורן ונתזי שמן פשתן.
יצירה זו היא חלק מסדרה
בשם "Second Skin"
בהן גיבורה הנעה בין סימביוזה לעצמאות. מונח זה מתייחס לחליפת הוניל שלובשת
הגיבורה כעור שני. על פי התיאוריה של הפסיכואנליטיקאי דידיה אנזיה, אמור העור להגן
על האדם מן החוץ, מפני ראוותנות ותוקפנות שמקורם באחרים.
ביצירתה יניב יוצרת קשר
מרתק עם הרישום האדם הויטרובי (קאנון היחסים בשמו המקורי) של ליאונרדו דה
וינצ'י (1490). דמות זו מייצגת פרופורציה וסימטריה מושלמת בתוך מעגל וריבוע- סמל
להרמוניה הוליסטית. יניב הופכת את הדימוי של ליאונרדו כנגטיב צבעוני מלבן לשחור,
ובכך מערערת על ייצוג הג'נדר ועל משמעות היחסים הקנוניים, המושתתים על משחקי
אלימות וכוח.
יניב מושפעת מן
הרומנטיקה הגרמנית, עושה שימוש באמצעי פנטזיה ומתח, ארוטיקה ואלימות. יניב נטלה
חלק בצעירותה בפעילות מועדון "דנג'ן", הידוע במופעי הסאדו-מאזוכיזם שלו.
